משנת ארץ ישראל על משנה זבחים ה׳:ד׳

4 לפי כתב-יד קופמן

5 העולה – העולה היא קרבן אישי שאיננו חובה, "אדם כי יקריב מכם קרבן לה' " ויקרא א ב, אדם רשאי להקריב קרבנו כעולה שכולה לה' או כשלמים שרובם לאכילה פרטית להלן משנה ה. העולה גם היא קדשי קדשים – שכן כולה לה'. בתוספתא הרשימה ארוכה יותר: "עולה, ותמורת עולה, וזבחי שלמי צבור, ואשמות, ותודה, ואלים, ושלמים, ואיל נזיר, ושלמים, והשלמים הבאין מחמת פסח, ואחד עשר שבמעשר, ופסח שעבר זמנו" פ"ח הי"ב, עמ' 488. להלן נפרש את הנזכרים במשנתנו ובמשנה הבאה, חלקם נרמזים במשנה ומפורשים בתוספתא, ויש בתוספתא שאינם ברשימה. אם כן רשימת המשנה אינה מלאה, בבחינת "תנא ושייר", ובלשון הירושלמי "לית כללוי דרבי כללין".

6 שחיטתה בצפון וקיבול דמה בכלי שרת בצפון – כמו כל קודשי הקודשים, ודמן טעון שתי מתנות שהן ארבע – שתי הזאות על פינות המזבח האלכסוניות, כך שהדם ניתז על ארבע צלעות המזבח. הפסוק בתורה הוא "וזרקו את הדם על המזבח סביב" ויקרא א ה; א יא. פסוק דומה נאמר לגבי שלמים ויקרא ג ב; ג ח; ג יג ואשם ז ב. לעומת זאת בפרים הנשרפים נאמר "ונתן הכהן מן הדם על קרנות מזבח קטרת הסמים" ויקרא ד ז, וכן לגבי המרכיבים האחרים הנזכרים בהמשך הפרק. לא ברור מניין שאבו חכמים את המסקנה שבחטאות הציבור יש לזרוק ארבע מתנות נפרדות, ואילו בעולה שתיים שהן ארבע. לעומת זאת בפרים הנשרפים מדובר באמת על ארבע "קרנות", אך שם מדובר בקרנותיו של מזבח הזהב. אין סיבה, אפוא, להבדל בין "ארבע מתנות" לבין "שתים שהן ארבע", ואולי אכן אין הבדל בין אלו לאלו אלא הבדל סגנוני שבין עורכים שונים?

7 נפתח במדרשי התנאים: "ט וזרקו יכול זריקה אחת תלמוד לומר סביב אי סביב יכול יקיפנו בחוט תלמוד לומר וזרקו הא כיצד שתי מתנות שהן ארבע. י רבי ישמעאל אומר נאמר כאן סביב ונאמר להלן סביב מה סביב האמור להלן הפסק ארבע מתנות אף סביב האמור כאן הפסק ארבע מתנות" ספרא, דבורא דנדבה, פרשה ד ה"ט-ה"י, ו ע"ג. הפסוק הראשון שהמדרש מדבר בו עוסק בזריקת דמי שלמים ויקרא ג ח, והפסוק השני הוא בפרשת טיהור הכוהנים ובו נאמר "ויתן על קרנות המזבח סביב" ויקרא ח טו. לדעת רבי ישמעאל שניהם מדברים על ארבע מתנות, ותנא קמא סבור שהפסוק "שלנו" ג ח, העוסק בשלמים, הוא בשתי מתנות שהן ארבע, ולומד זאת מדיוק הכתוב. בדרך כלל מחלוקות כאלו הן מחלוקות דרש בלבד, מניין נלמדת ההלכה, ואין בין שתי הדעות מחלוקת בהלכה. אם כן, לדעת רבי ישמעאל בכל המקרים זורקים ארבע זריקות הזאות, ודעת תנא קמא אינה ברורה. או שהוא מנסח את המצווה אחרת, או שהוא חולק. מכל מקום, לדעת רבי ישמעאל כל הזריקות על קרנות המזבח אחת הן.

8 לגבי בכור להלן מ"ח נאמר: "את דמם תזרֹק על המזבח" במדבר יח יז, ומכאן המשנה מסיקה שזו זריקה אחת בלבד להלן מ"ו, ובספרי: "את דמם תזרוק על המזבח, מתנה אחת אתה אומר מתנה אחת או שתי מתנות של ארבע? אמרת קל וחומר..." ספרי במדבר, קיח, עמ' 140. אם כן, האפשרות החילופית היא שתי מתנות שהן ארבע, והאפשרות של ארבע מתנות אינה נזכרת כלל. אין ללמוד מכאן שאין אפשרות כזאת, אך היעדרה מלמד שאולי באמת שתיים שהן ארבע זהות לארבע מתנות.

9 תיאור התוספתא, לעומת זאת, אינו מותיר אפשרות אלא להבין שיש כאן שיטה אחרת לזריקת הדם הזאה: "כיצד סדר מתן דמים שלהם, בא לו לקרן מזרחית צפונית, נותן מזרחה. מערבי, נותן מערבה דרומי. רבי נחמיה ורבי אליעזר בן יעקב אומר, בא לו לקרן מזרחית צפונית, נותן מזרחה צפונה. צפונית מערבית, נותן מערבה" פ"ח הי"ב, עמ' 488. לפי תנא קמא הוא מגיע לקרן המרוחקת צפונית-מזרחית ומתיז את הדם מזרחה, ואז בא לקרן הנגדית צפונית-מערבית ומתיז לכיוון דרום-מערב. לדעת רבי אליעזר בן יעקב הוא עומד באותן פינות, אך כיוון הזריקה שונה. מכל מקום, יש כאן שתי זריקות בלבד.

10 בהמשך התוספתא מובאת דעה נוספת: "רבי שמעון איש המצפה היה משנה בתמיד: בא לו לקרן מזרחית צפונית, נותן מזרחי. צפוני מערבית, נותן מערבה. מערבה דרומית, נותן דרומה. נתן על הקרן מכן ומכן כשירה, מן הקרן ולפנים פסולה" תוס', פ"ח הי"ג, עמ' 489-488. רבי שמעון איש המצפה הוא מהמוסרים החשובים של זיכרונות מימי הבית. בנוסח משנת תמיד היה לו נוסח שונה שלפיו היו שלוש זריקות, ואולי הדברים רק מקוצרים והכוונה לארבע זריקות, כשיטת רבי ישמעאל רבי ישמעאל בשיטתו.

11 שלוש הזריקות

12 בבבלי ברור שארבע מתנות הן ארבע זריקות, ושתיים שהן ארבע משמען זריקה שונה. הבבלי מסביר: "היכי עביד? אמר רב: נותן וחוזר ונותן, ושמואל אמר: מתנה אחת כמין גמא נותן. כתנאי..." נג ע"ב. הבבלי מצטט את הספרא שהבאנו, אך בדברי תנא קמא הוא מוסיף את הזריקה "כמין גמא". "גמא" היא האות היוונית Γ, כלומר שזריקה האחת תפגע בשני צדדי הפינה, ורב סבור שזורק פעמיים. אם כן, לדעת הגמרא זו המחלוקת של התנאים בספרא: תנא קמא ורבי ישמעאל מסכימים שבשלמים אין נותנים ארבע מתנות בארבע קרנות, אלא בשתי קרנות פינתיות, וחולקים בדרך הנתינה: כמין גם או שתי הזאות. להערכתנו פירוש הבבלי הוא הרמוניסטי. כפשוטם של דברים יש מחלוקת אמוראים כיצד נותנים "שתים שהן ארבע", אבל ודאי שאין זריקה זו זהה לארבע מתנות. לדעתנו או שרבי ישמעאל חולק על משנתנו וסבור ש"שתים שהן ארבע" זהות ל"ארבע מתנות", או שזו דעת כל התנאים.

13 מן הראוי להעיר שרק אחת המסורות מייחסת את המחלוקת לחכם שהוא מדור המסרנים של זיכרונות המקדש רבי שמעון איש המצפה. יתר החכמים הם חכמים מאוחרים מדורות יבנה או אושא שאין להם זיכרונות חיים מימי המקדש.

14 אם כן לסיכום, במקורות לפחות שלוש דרכים כיצד לזרוק את הדם בשיטת "שתים שהן ארבע", ואולי שיטה רביעית שלפיה אין כל חידוש בשיטת הזריקה הזאת והיא זהה לארבע מתנות, או שאין לנהוג בשיטת זריקה זו.

15 להערכתנו ניתן לשער כיצד התפתחה המחלוקת על שיטת הזריקה. דברי רבי שמעון איש המצפה הם כנראה נוסח אחר למשנת תמיד "היה משנה בתמיד" המדברת על שחיטת קרבנות התמיד, שהרי היא מדברת על מי שזכו באברים, כלומר הכוהנים שזכו בפיס הנערך בוקר בוקר משנה, תמיד פ"ג מ"א; יומא פ"ב מ"א-מ"ז, ועל מקום עקדת התמיד של בוקר ושל ערב: "לא היו כופתין את הטלה, אלא מעקדין אותו. מי שזכו באברים, אוחזים בו. וכך היתה עקידתו... של שחר היה נשחט על קרן צפונית מערבית, על טבעת שניה. של בין הערבים היה נשחט על קרן מזרחית צפונית על טבעת שניה. שחט השוחט, וקבל המקבל, בא לו לקרן מזרחית צפונית ונותן מזרחה, צפונה, מערבית דרומית ונותן מערבה, דרומה. שירי הדם היה שופך על יסוד דרומית" משנה, תמיד פ"ד מ"א. אם כן מדובר על ארבע מתנות, אך רק משני מקומות. תיאור זה מתאים להפליא למינוח "שתים שהן ארבע", וזו שיטת רבי ישמעאל שארבע מתנות הן שתיים שהן ארבע. אם כן לפנינו שתי אפשרויות להבנת דברי רבי ישמעאל: או שתמיד זרקו משתי פינות בלבד ארבע זריקות, וזו דעת תנא קמא של משנת תמיד, או שתמיד זרקו ארבע זריקות מארבע פינות רבי שמעון איש המצפה, אבל לכל הקרבנות אותה שיטת זריקה.

16 תנאים מאוחרים יותר, מדור אושא משנתנו או מדור מאוחר יותר, שהתחבטו גם הם בנושא, הציעו חלוקת פשרה. דם חטאת ציבור נזרק מארבע פינות, ודם עולה ושלמים משתי פינות.

17 מכל מקום, להלן פ"ח מ"י המשנה דנה במתן מתנות דם למזבח. עולות שם רק שתי אפשרויות, או ארבע מתנות או שתיים; האפשרות לדרך שלישית, "שתים שהן ארבע", אינה מופיעה, והמשנה אינה מכירה בה. כן משמע מהמשנה להלן פ"ט מ"ב, כפי שנפרשה בשעתה.

18 דעה שונה מצויה כנראה במדרש: "מנין לכל הקדשים שטעונים מתן יסוד, ושפיכה אחת על גבי המזבח? תלמוד לומר ו'עשית עלתיך הבשר והדם', מנין למעשר ופסח שאם נתנם במתנה אחת כפר? תלמוד לומר 'ועשית עלתיך'. ומנין למעשר ופסח שלא ינתנו אלא במתנה אחת? תלמוד לומר 'ודם זבחיך ישפך' " ספרי דברים, עח, עמ' 144. אם כן מעשר ופסח הם כמו עולה, ודי במתנה אחת מלכתחילה, ואילו אצלנו דרושות כמה מתנות 4/2, אם כי בדיעבד די באחת לעיל פ"ד מ"א.

19 וטעונה הפשט וניתוח וכליל לאישים – בפרשת העולה בספר ויקרא פרק א נאמר:

20 ו והפשיט את העֹלה ונתח אתה לנתחיה.

21 ז ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח וערכו עצים על האש.

22 ח וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים את הראש ואת הפדר על העצים אשר על האש אשר על המזבח.

23 ט וקרבו וכרעיו ירחץ במים והקטיר הכהן את הכל המזבחה עלה אשה ריח ניחוח לה'.

24 סדרי עבודה אלו חוזרים גם בהמשך לגבי צאן פסוקים יב-יג או עוף פסוקים טו-יז בלשון דומה. במפורש נאמר שהקרבן הוא כולו לה': "והקטיר הכהן את הכל המזבחה". לשון ההלכה היא לשון המקרא, כפי שמודגש בפסוקים שהבאנו.

25 סדרת עבודות זו היא חובת העולה, ונזכרת גם בתמורה פ"ג מ"ב.